פיברומיאלגיה - סיפור אישי 

בחודשים האחרונים סבלתי מנדודי שינה.

מוזר!

מעולם לא נתתי למתחים המנטליים להשפיע עלי. לא אחת, במצבי לחץ בבית בעבודה, השכלתי להשתמש בטכניקות של נשימות, מדיטציה, יוגה ומתיחות, ולהרגיע את עצמי, כך שאוכל לקום בבקר רענן ויעיל.

אך הנה, כל אלה לא עזרו, ומצאתי עצמי מטייל בבית, בעוד כל בני המשפחה נמים, מתוסכל, מבוהל, ומדוכא. העבודה בבקר לא התנהלה כשורה, היה לי פחות סבלנות לבני משפחתי, והרגשתי, שאני מתחיל לאבד שליטה על חיי.

הרופא, צייד אותי בתרופות הרגעה, אך אני לא נרגעתי.

בקר אחד, בעודי יושב מול המחשב, הרגשתי כיצד עורפי מתקשה, לסתותי אינן נענות לי, כתפי כבדות וזרועותי רפות.

"מה קורה איתי" זעקתי.

אני איש מחשבים, בוגר אוניברסיטה, בעל משפחה, חי חיים שקטים, מענינים ומלאים, מרגיש שהמציאות משתבשת.

לא אלאה אתכם בדרך החתחתים שעברתי, בטרם אובחנתי, כחולה במחלת הפיברומיאלגיה.

הופניתי לפסיכולוג, פסיכיאטר, אורטופד ונוירולוג. כולם ספקו כפיים, והרגשתי, שאינם מאמינים לתלונותי.

נסיוני להתעלם מהכאבים, שהתפשטו לגב התחתון, לשוקיים ולכפות הרגליים, עלו בתוהו.

בעת חופשת פסח ליויתי את ביתי הקטנה לשיעור שחייה בבריכת "גלגל הצלה", הסמוכה למקום מגורי בכפר סבא.

התיישבתי באחת הפינות וצפיתי בשיעור. בעוד מאיה הקטנה שלי, מתחבטת בבעיות ציפה, ראיתי בתדהמה טיפול הידרותרפי, שעברה אשה. בעודה שוכבת על פני המים, הציפה אותה המטפלת, והחלה לעסות את שריריה, למתוח את מפרקיה. ולהניע את קצוות גופה, באופן, שלי ניראה מרגיע מחד, ומטעין אנרגיה מאידך.

התעניינתי בנעשה. דמיינתי עצמי מהלך במים החמימים, מתעמל ושוחה, וזוכה להרפייה, שעתידה אולי לאפשר לי שינה רצופה סוף כל סוף.

כאחוז תזזית היגעתי הביתה. התיישבתי מול המחשב, ולמדתי את הכתוב אודות ההידרותרפיה. בדקתי האם יש מחקרים על תמיכה של ההידרותרפיה בפיברומיאלגיה, ומסקנתי היתה ברורה: אני הולך על זה!!!

מזה כחצי שנה אני מגיע יום יום לבריכת "גלגל הצלה".

התחלתי בטיפולים פרטניים. המטפלים הצליחו להרגיע את עצבי ולהפחית את כאבי.

נכון שבתחילת הדרך, השיפור היה זמני, ואחרי כמה שעות הרגשתי שוב מאובן, אך העבודה הקשה, כח הרצון וההתמדה, עשו את שלהם אט אט.

השליטה בגופי חזרה. שוב לא ניהלתי מלחמה עם מערכת השרירים שלי, אלא דו –שיח חברי, שבו הם מודיעים לי כל בקר, כי הם זקוקים לחימום, מתיחות, עיסויים, ואני נוטה ,תמיד, להאמין להם, ומבצע את המוטל עלי. או אז, מובטח לי יום נורמלי, שבו אוכל לתפקד בעבודתי, במשפחתי, ולהזכיר לעצמי, שהעתיד עדיין לפני.

רציתי להביא בפניכם את ה"אני מאמין" שלי:

פיברומיאלגיה אינה סוף העולם.

אם תאבד את כח הרצון שלך והבטחון העצמי, אתה במצב חמור.

המים וההידרותרפיה יעזרו לך להתגבר על כל המכשולים.

הם יחזקו את גופך, ייצבו את נפשך, ויבטיחו עתיד ורוד.